דרשות​ ושיעורים

חג מתן תורה – חג השבועות

חג השבועות נקרא חג מתן תורה, לפי שביום זה, ו' סיון, עם ישראל קבלו את התורה בהר סיני לאחר שלשת ימי הגבלה במעמד אדיר, כמו שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר חזק מאוד, ויחרד כל העם אשר במחנה, והר סיני עשן כולו, מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל ההר מאוד, וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק".

אנו אומרים בכל בוקר את ברכות התורה, ומברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לו את תורתו" ולכאורה, ברכה זו סותרת את דברי רבותינו במדרש, שכן בברכה אנו אומרים "אשר בחר בנו", ואילו רבותינו על הפסוק: "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו", דרשו, שהקדוש ברוך הוא בא לבני ישמעאל ואמר להם, רצונכם לקבל את התורה? אמרו לו, מה כתוב בה, אמר להם לא תגנוב, אמרו לו אין אנו רוצים! הלך לבני אדום, אמר להם, רצונכם לקבל את התורה? אמרו לו, מה כתוב בה? אמר להם לא תנאף, אמרו אין אנו רוצים!

עד שבא לבני ישראל ושאל אותם, האם רוצים אתם לקבל את התורה, ואמרו "נעשה ונשמע".

נמצא אם כן לפי דברי המדרש, שמלכתחילה הוצעה התורה לגויים, ורק אחרי שהם לא רצו לקבל את התורה, רק אז הוצעה התורה לעם ישראל.

אם כן נשאלת השאלה, איך אנו אומרים שה' בחר בנו, והרי איזו מין בחירה זו, כשהדבר נבחר מחוסר ברירה, כשאף אומה לא רצתה לקבל את התורה, ורק ישראל הסכימו, אין זו בחירה כלל, והרי הדבר דומה לבחור שהציעו לו כמה בנות לכלה, אף אחת לא רצתה בו חוץ מאחת, והוא הולך ומכריז שהוא בחר אותה מתוך מבחר הצעות שהיו לו, כאשר למעשה רק היא הייתה זו שרצתה בו? כדי להבין זאת, נקדים מעשה בסוחר בדים ראשי, שהיה בעיר הגדולה, ורכש לעצמו שם טוב, וכל סוחרי העיר הקטנים היו רוכשים אצלו את הבדים לחנויות הקטנות שלהם.

הוא עצמו היה רוכש את מבחר הבדים החדשני ביותר שיש, על ידי ספק ראשי מחו"ל, שהיה מגיע אליו ראשון, מוכר לו את הסחורה הטובה והחדישה ביותר, ורק אחר כך היה פונה לסוחרים אחרים, כך שכולם ידעו כי הסחורה הטובה והחדישה ביותר נמצאת רק אצלו.

לימים החל סוחר הבדים הראשי לזלזל בספק הבדים מחו"ל, והחל לשלם לו בתשלומים ולא במזומן כפי שנהג עד כה, עד שהספק הראשי החליט לעבור לסוחר אחר ולהפסיק לתת את מיטב הסחורה לסוחר זה אליו היה רגיל למכור מימים ימימה.

אלא שהתקשרות רבת שנים אי אפשר למחוק במחי יד, והספק הראשי מחו"ל חיפש עצה, היאך יוכל לעבור לסוחר אחר בצורה עדינה, מבלי לפגוע ישירות בסוחר הראשון, עד שעלה בראשו רעיון, לפיו, בשנה הבאה, הוא לא יראה לסוחר את הסחורה החדשה, אלא רק סחורה משנה קודמת ובדים סוג ב', כך שייווצר מצב שהסוחר עצמו ירד ממנו ולא ירצה מיוזמתו לקנות אצלו.

אמר ועשה, ואכן בשנה הבאה כשהגיע לסוחר הראשי, הביא אתו לפגישה רק סחורה מדגמים ישנים וסוג ב', ראה זאת הסוחר, וסירב לקנות סחורה ישנה וסוג ב', מיד פנה הספק הראשי לסוחר אחר חדש, ושם הציג בפניו את כל הסחורה החדשה וסחורה סוג א', כשהסוחר החדש קופץ על המציאה וקונה את כל הסחורה, כשהוא יודע את הרווחים הרבים המחכים לו.

לאור הדברים נוכל לתרץ את השאלה ששאלנו, נכון הדבר שבאמת הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל העמים ורצה רק אותנו, כמו שאנו אומרים בתפילה "אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות", אלא שבכדי שלא יהיה פתחון פה לגויים "למה לא אנחנו"? הלך הקדוש ברוך הוא לגויים ושאל אותם אם רצונם לקבל את התורה, וכשהם בקשו לדעת מה כתוב בה, יכול היה ה' יתברך להוציא להם סחורה סוג א', ולהראות להם את המצוות הנחמדות אפילו בעיני הטיפשיים, כגון שבת, פסח, סוכות, שבהם אוכלים שותים ושמחים, שאז היה סיכוי שגם הגויים היו רוצים לקבל תורה. במקום זאת הראה להם סחורה כביכול סוג ב', לא תגנוב, לא תגזול, כשמראש ברור היה שאת זה הם לא יקבלו, ומיד כשהושגה המטרה, יצא לעם ישראל, שאמרו מיד נעשה ונשמע, וזהו שנאמר בתהילים "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה".

ולכן חובה עלינו לברך יום יום בשמחה - "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו וחיי עולם נטע בתוכנו", יהי רצון שנזכה לכתרה של תורה, ולראות בנים ובני בנים עוסקים בה ומקיימים את מצוותיה, אמן.

חג שמח

פרשת שופטים  – חודש אלול

"כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" כאשר ראובן אומר על שמעון "איש עשיר אתה" עדיין זו לא ראיה כי אכן שמעון עשיר, שכן הדבר תלוי במושגי העשירות הקיימים אצל ראובן, אם ראובן עני, גם אדם במעמד בינוני נחשב בעיניו כעשיר, אולם אם עשיר גדול ומפורסם יעיד על שמעון כי עשיר הוא , שוב לא נטיל ספק באמיתותה של קביעה זו. כך הם הדברים בנוגע לחוכמה, עדות של אדם על חוכמתו של חברו לא תתקבל לפני שתברר מידת החוכמה של המעיד, שכן אם כסיל הוא ודאי שאינו יודע חכמה מה היא , וכל כסיל ייחשב בעיניו כחכם. לעומת זאת אם יאמר זאת גאון כר' עקיבא איגר , נדע כי אותו אדם חכם הוא, ואם יעיד על אדם שלמה המלך שהיה החכם מכול אדם, כי אדם פלוני חכם הוא , לא יעלה בלבנו ספק בכך.

על זה אומר החפץ חיים הקדוש זצ"ל: אם בא הקב"ה בכבודו ובעצמו ויאמר על אדם כי חכם הוא, בוודאי שאין קץ ותכלית לחוכמתו, נמצא שאם באה התורה ומעידה "כי השוחד ועור עיני חכמים", ברור לנו שמדובר אפילו בחכם גדול ומופלא- שהרי הקב"ה מעיד עליו – ובכל זאת מזהירה התורה שהשוחד מעוור את עיניו!

הרי לנו עד כמה גדול כוחו של השוחד – שבכוחו לעוור אף את עיני החכם הגדול ביותר.

במסכת כתובות (דף קה:) מספרת הגמ' על כמה מעשים שמהם ניתן ללמוד עד כמה התרחקו גדולי ישראל מחשש לאבק השוחד: כתשובה על השאלה היכי דמי שוחד דברים ? מספרת הגמ' על שמואל שעבר גשר ואדם תמך בו לבל ימעד בעת עוברו את הגשר, כאשר סיפר האיש לשמואל כי יש לו דין ודברים עם חברו, ענה לו שמואל:- אני פסול מלדון אותך – בגלל שהחשיב את עזרתו של אותו אדם לשוחד, ועוד ממשיכה הגמ' ומביאה דוגמאות נוספת, סכנת השוחד צריכה להיות לנגד ענינו תמיד – האלו הם השופטים שלנו ?
 
שבת שלום ומבורך.